מייסדי המשפחה - דור שני לילידי ירושלים

 

ילדי בינה ואברהם פייביש בּוּנִים ילידי ירושלים.


פריידה ליכטשיין

 

שיינה שטרן

 

שלמה ליכטשיין 1856 - 1922

הבן הבכור שרגא הבת שיינה בלומה (יפה)
והבת הצעירה פריידה.

 


כרטיס הביקור של חייט הצמרת (Marchand Tailleure) שלמה ליכטשיין.
הצילומים של פריידה ושלמה ליכטשיין הם צילומי סטודיו איכותיים ומרוטשים מראשית שנות ה-1920 ובחתימת הצלם צדוק בסן. התמונות באדיבות מיקי ליכטשיין, תמונות נוספות באדיבות מאיר שלף, אריק שלף.

במחצית המאה ה- 19 התרחש אסון במשפחה כאשר הבן שרגא נהרג והותיר אחריו את אשתו האלמנה חווה ובנו היתום מרדכי - צבי. כדי להנציח את שם האב ז"ל שונה שמו של הבן מרדכי צבי בן שרגא ל - מרדכי צבי שרגא שהוא אבי שושלת שרגא. הנכד, שלמה שרגא היה מפעילי חברה קדישא "קהילת ירושלים". הנין מרדכי צבי שרגא הוא אביו של אליעד שרגא, מיסדה של התנועה לאיכות השלטון בישראל.
פריידה הבת של בינה ואברהם בונים, נולדה בירושלים בשנת 1867 והתחתנה עם שלמה ליכטשיין שכונה במשפחה "פֶטֶר סלומון" (הדוד שלמה). שלמה נולד ביום ט'ו סיון תרט"ז 18.6.1856, היה חייט צמרת וסוחר קרקעות ממולח אשר עם השנים צבר ממון רב. משפחת ליכטשיין התגוררה בנחלת שבעה ולאחר מכן בבית גדול בשכונת "בית דוד" שליד נחלת שבעה. לאחר הקמת הרבנות הראשית לא"י הוסיפו קומה לבית דוד ובשנת 1922 עבר להתגורר בה הרב הראשי הרב קוק. במשפחה זוכרים היטב את הסוס והכרכרה הפרטית שבה נהגו פטר סלומון ואשתו פריידה להגיע משכונת נחלת שבעה לביקור אצל בני משפחת שטרן בבתי אונגארן ואחר כך בשכונות בית יעקב ואבו בסל. שלמה ליכטשיין היה בורר בכל הסכסוכים המשפחתיים, ומונה אפוטרופוס על נכסים של אלמנות ויתומים במשפחה. לזוג ליכטשיין נולדו 13 ילדים (משפחות אברמוב, לויטה, פרופסורסקי, הלחמי, בירה, קלינסקי ועוד). שלמה ליכטשיין נפטר באופן פתאומי לאחר ארוחת צהרים ביום י' אייר תרפ"ב 8.5.1922  שמו של פטר סלומון הונצח במשפחה כאשר "שלמה" צוקרמן נקרא על שמו. הנכד של פריידה שהוא גם הנין של שיינה (בנם של ציפורה לבית שטרן ומשה ליכטשיין), נקרא  שלמה ליכטשיין אשר נפל במלחמת השחרור. בנוסף לכך הנין של פריידה (בנו של יהודה ליכטשיין) נקרא גם הוא שלמה ליכטשיין. פריידה נפטרה בנתניה בשנת 1955. ראו הסבר מפורט כאן:
שיינה בלומה (יפה) בונים - הבת של בינה ואברהם, נולדה במחצית המאה ה - 19 בשנת תר"ח (1848) והתחתנה עם ר' משה שטרן שהיה בנם הצעיר של אלקה - רבקה ואברהם שטרן. בתקופה זו החריף מאוד מצב הדיור ברובע היהודי בעיר, בעיקר בשל עלייה והגירת יהודים אל הרובע. בשנות ה-60 וה-70 של המאה החלו בני המשפחה וצאצאיהם לעבור לגור בשכונות החדשות - "משכנות שאננים" ונחלת שבעה, ומאוחר יותר, בזכות היותם צאצאים ליוצאי הונגריה, עברו להתגורר בשכונת "בתי אונגרן". בני הקהילה ההונגרית בירושלים הקימו בשנת 1876 חברה בשם "עבודת אדמה וגאולת הארץ" אשר שלחה את חבריה ובראשם את ר' דוד גוטמן, ר' יהושע שטאמפר ויואל משה סלומון, להקים את פתח-תקוה, אם המושבות.

 

     

מייסדי המשפחהדור שני לילידי ירושלים
משפחת שיינה-בלומה ומשה שטרן

 

 

משפחת שיינה-בלומה בונים ור' משה בן אברהם ואלקה שטרן הם בני הדור השני לילידי ירושלים אשר גדלו בעיר העתיקה. ר' משה שטרן היה תלמיד צעיר בישיבה של תלמידי "החתם סופר" ברובע היהודי, ולמד את מקצוע החייטות. לאחר נישואיו לשיינה בלומה עזב את הישיבה והתקבל כאברך ב"כולל שומרי החומות" שבו למדו בני אשכנזים יוצאי הונגריה. בשנות ה- 70 של המאה ה- 19 עזבה משפחת שטרן את העיר העתיקה ועברה לגור באופן זמני בשכונת "משכנות שאננים". ר' משה עבד כחייט מומחה לתפירת חליפות גברים ומדים לקציני הצבא התורכי ובני המשפחה זוכרים את חנות החייטות שלו שהייתה ממוקמת עד ליומו האחרון, ליד שער יפו. רק בסוף המאה ה-19 זכתה משפחת שטרן לקבל דירה בשכונת "בתי אונגרן" אשר נוסדה בשנת 1898. שכונה זו נבנתה בתרומת נדבנים מהונגריה עבור מי שהשתייכו לקהילת יוצאי הונגריה בלבד. קהילה זו נקראת "שומרי החומות" משום שנהגו שלא לעזוב את ירושלים אפילו לזמן קצר. ר' משה שטרן נפטר בשנת תרע"א 1911.חלקת הקבר שלו נמצאת בהר הזיתים, רישומים על פעילותו ועדויות על בני משפחתו נמצאו בספרי יומן המשפחה של "כולל שומרי החומות". ספרים אלה מתעדים את ההתחשבנות של נקודות זכאות של בני משפחת שטרן עם כולל שומרי החומות בין השנים 1898 - 1928 ושם מוזכרים שמות בני המשפחה וכן תאריכי לידה ופטירה.
שיינה בלומה שטרן לבית בונים, הבת של בינה ואברהם-פייביש בונים, נולדה בירושלים בשנת תר"ח (1848). במשך כ - 30 שנה (1870 - 1901) נולדו לשיינה ומשה שטרן הרבה ילדים אולם רק 7 ילדים נותרו בחיים (2 בנים ו-5 בנות) ואלה מהווים את הגרעין למשפחת שטרן המורחבת. שיינה הייתה אשה חכמה, דמות יוצאת דופן, פעילה ועסקנית למען הציבור. עם השנים הייתה למנהיגת המשפחה. שמה של שיינה יצא למרחוק כמומחית בטיפולים הומיאופתים וכירופרקטים. בעזרת מרקחת שהכינה מעשבים, שמנים ואבקות הייתה מטפלת בפצעים ודלקות. גברים "שנתפס להם הגב" או נשים שנכנס בהן כישוף או "שד", היו בין המתדפקים על דלת ביתה.

 

 

בשנת 1898 ביקר בירושלים חוזה המדינה בנימין זאב הרצל במטרה לראות את עיר הקודש ולהיפגש עם הקיסר פרנץ יוזף ירום הודו, שהגיע לעיר כדי לחנוך את כנסיית "הגואל". הרצל הגיע ברכבת מיפו והתעקש ללכת ברגל מתחנת הרכבת למלון (בבית מרקס אצל משפחת שטרן ברחוב ממילא), בדרכו, עבר דרך שכונת "משכנות שאננים" והתעכב ליד קבוצת יהודים מקבלי פניו. שיינה הייתה אז בין הנשים שהגישו להרצל בכבוד רב מגש ובו לחם ומלח כפי שנוהגים בקבלות פנים למלכים ונשיאים. באותה שנה עברה משפחת שטרן להתגורר בשכונת מאה שערים בבתי אונגרן. כעשר שנים לאחר פטירתו של בעלה ר' משה ב- כ"ח טבת תרע"א (1911), עברה שיינה ביחד עם הבת הצעירה שרה פריידה להתגורר בשכונת "בית יעקב" ליד רחוב יפו. בתקופה זו התנדבה שיינה לעזור לחברה קדישא בקיום מצוות טיהור המת וארגון התכריכים. שיינה נפטרה במוצאי יום הכיפורים י"א תשרי תש"ח 24.9.1947 ונקברה בבית עלמין זמני בשכונת שייך באדר (כיום ליד משכן הכנסת). בשנת 1951 נקברה בבית העלמין בסנהדריה.
 

 

מימין: מגדל דוד בשנת 1898. תמונה של הצלם האוסטרי ברונו הנשל. משמאל: תפילה בכותל. תמונה של צלמי המושבה האמריקאית.



           
להמשך תאור בני הדור
השלישי - לחץ כאן
  לתאור בני הדור
הרביעי - לחץ כאן
  למקום קבורתם
בהר הזיתים
ליומן המשפחה
1870 - 1948