ילדי שרה ויצחק קווטינסקי ילידי ירושלים.


טבלת קישור לבנות ולבנים של מייסדי המשפחה ילידי ירושלים.

 


בּינה ושוקה גרוסמן

 

בינה נולדה בירושלים ביום י"ב בחודש שבט 23.1.1929  כבת בכורה לשרה לבית שטרן ויצחק קווטינסקי ואחות למשה ויוסי. קרויה על שם הסבתא רבה – בובה בּונה-בּינה וגדלה בבית ברחוב הדקל ליד שכונת בית-יעקב. כילדה קטנה, בת חמש, התחילה לימודיה בבי"ס "בית הכרם" אך בשל קשיי המרחק עברה לבי"ס "למל" הקרוב לשכונת מגוריה. את לימודי בית הספר התיכון התחילה בגימנסיה סוקולוב בשכונת מקור ברוך.  אביה יצחק שהיה אוטודידקט והעריך מאוד את יכולותיה לא היה מרוצה מהגימנסיה.  וכדי להרחיב את השכלתה שלח אותה ללמוד בקולג' היוקרתי סנט ג'ורג' שבשכונת שייך ג'ראח בירושלים. הלימודים בקולג' התנהלו בשפה האנגלית. יחד עם בינה, למד בקולג' גם בן משפחתה משה נגלר וכן בנים ובנות של עשירי ירושלים (יהודים, נוצרים ומוסלמים). למרות כוונת אביה לשולחה לאוניברסיטה באנגליה, נרשמה ללימודים בסמינר למורות בבית הכרם, אולם עזבה את לימודיה, לאחר פחות משנה, והתגייסה לפלמ"ח. 

 

 

 

משפחת קווטינסקי: האב יצחק, האח משה, האם שרה, ומשמאל בינה בשנת 1942 לערך

 

 

 תחילת דרכה בפלמ"ח הייתה בישוב "בית הערבה",  שם עסקה הקבוצה, כמקובל באותה תקופה, בעבודות המשק בשילוב עם אימונים צבאיים. עם פרוץ הקרבות שימשו בינה וחבריה בתפקידי שמירה ואבטחה עד להחלטה הדרמטית על נטישת הישוב. החלטה זו שהתקבלה ע"י דוד בן גוריון לא זכתה להערכה ואהבה בקרב הלוחמים אך הם מימשו אותה ועברו לסדום. בסדום היתה בינה אחת הקשריות שתפקידן היה לשמור על קשר אלחוטי בין סדום המנותקת ליישובים בארץ.

משמאל: דגל הגדוד הרביעי של הפלמ"ח - "גדוד הפורצים". מימין: אות מלחמת העצמאות וסמל הפלמ"ח אותו קיבלו כל הלוחמים שהיו בגדוד הרביעי.

בינה ושוקה גרוסמן בשנת 1950

   

 

בחודש מרץ 1948, עוד לפני הכרזת המדינה, נערך הגדוד הרביעי של הפלמ"ח – גדוד "הפורצים"  למשימתו העיקרית והיא פריצת המצור הערבי על ירושלים. משימה זו בוצעה בכמה מבצעים רצופים החל מארגון "שיירת חולדה" להעברת הספקה לעיר, "מבצע נחשון" לפריצת הדרך לירושלים, "מבצע הראל" לכיבוש הכפרים הערביים אשר שלטו על הדרך, ו"מבצע יבוסי" להרחבת השליטה בפרוזדור ירושלים. במבצעים קשים אלה היו לפלמ"ח עשרות נפגעים והרוגים. בחודש אפריל 1948 התארגנה חטיבת "הראל" בפיקודו של יצחק רבין וכללה את הגדודים הרביעי, החמישי, והשישי. תפקידה של החטיבה היה באבטחת הדרך לירושלים, כיבוש הכפרים הערבים בפרוזדור ירושלים במבצעי "מכבי" ואבטחת מרחב ירושלים. אחרי ההפוגה הראשונה הוצבה בינה בגדוד הרביעי של חטיבת הראל הוא "גדוד הפורצים". בינה הייתה אחראית על גיוס נהגים והכשרת כוח אדם בפלוגת המפקדה שישבה בקיבוץ קריית ענבים שם הכירה את שוקה גרוסמן. שוקה (יהושע) יליד תל-אביב 1925 שירת באותה עת כנהג ולוחם בחטיבת הראל זאת לאחר ששוחרר מהבריגדה היהודית והספיק להיות מעורב בהברחתם של יהודים ניצולי השואה, מכל רחבי אירופה, אל אוניות המעפילים בדרכם ארצה.

 

שוקה גרוסמן מתגייס לבריגדה 1943

 

תג כתף ואות הבריגדה של שוקה


בינה ושוקה במלחמת העצמאות.
קריית ענבים 1948.

בינה ושוקה נישאו אחרי המלחמה ונולדו להם שלושה ילדים: דגנית, צחי ורחלי. עם השנים נולדו גם 10 נכדים ונינה אחת (נכון ל- 2008). את חייהם המשותפים התחילו בירושלים אחר כך עברו לרמת החייל בתל אביב. שוקה פרנס את משפחתו הקטנה בעבודה כנהג אוטובוס או כנהג משאית. ב- 1960 חזרו לירושלים לטובת עבודה אחרת של שוקה כקבלן בנין וחזרו לתל-אביב לאחר מלחמת יום הכיפורים בשנת 1976.

 את השנים הראשונות לאחר נישואיה הקדישה בינה לגידול ילדיה ולבית ורק כשהייתה כבת ארבעים חזרה ללימודים ולמדה ספרנות. לאחר השלמת לימודיה עבדה כספרנית בספרית הסמינר למורים בבית הכרם.  משעזבה את ירושלים המשיכה לעבוד כספרנית בגימנסיה הרצליה, ולבסוף בספריה העירונית בהרצליה.

 בינה נפטרה בשנת 1988 והיא רק בת 59. בינה הייתה אישה יפה, רחבת לב, ערנית, ותמיד מחדשת, אוהבת להתווכח, טבחית מעולה ואהובה מאוד על בעלה שוקה, שלושת ילדיה ונכדיה.
יהי זכרה ברוך.

 


בינה ושוקה ביום הנישואין 5.9.1950. משמאל לבינה: האח יוסי והסבתא שיינה שטרן. מאחורי שוקה: האב יצחק, האם שרה והאח משה קווטינסקי

 

משה וחדווה קווטינסקי

 

 

יוסי קווטינסקי

 

בן שרה לבית שטרן ויצחק קווטינסקי, אח לבינה ומשה. יוסי או כפי שכונה "יוקו" נולד ביום כ"ב בתמוז תש"ב (6.7.1942) בירושלים. למד בבית הספר "תחכמוני", בבית-הספר בכפר הנוער "הדסים" ולבסוף בבית-הספר המקצועי שליד עיריית חיפה, בו התמחה במכונאות; הוא גם עבד במקצוע זה. בימי היותו תלמיד השתייך לתנועת "הצופים" ונמנה עם צופי-הים בחיפה. באוגוסט 1960 גויס לחיל השריון בצה"ל ונפל ביום י"ג באב תשכ"א (26.7.1961) בשעת מילוי תפקידו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים.

יהי זכרו ברוך.