בני המשפחה מתגייסים להגנת המולדת

 
 


הבריגדה היהודית  
Jewish Brigade Group

 

סמל הבריגדה היהודית
 סמל הבריגדה שהיה תפור על כתף שמאל של הבגד

סרג'נט אהרון שפק - דגן
סרג'נט אהרון שפק - דגן


בתמונה מימין: כרזות פרסומת להתגייסות ליחידות הצבא האנגלי
:בתמונות משמאל
.דש הבגד של הבריגדה
אהרון ואסתר בחופשת אפטר

אהרון שפק דגן מתגייס לבריגדה

 

השתתפותה המאורגנת של ה"הגנה" בהתנדבות ליחידות היהודיות בצבא הבריטי הלוחם בנאצים החלה למעשה עם כניסת איטליה למלחמה ביוני 1940. אהרון שפק שרת כבר אז כמפקד בגדוד הקשר של ה"הגנה" ולמרות שקידומו כקצין בהגנה היה מובטח, הוא נענה לקריאת מצפונו והכרתו הציונית להתנדב וללחום בהיטלר כחייל פשוט. הוא התנדב לצבא הבריטי כבר במחזור הגיוס הראשון שהוכרז מטעם המוסדות הלאומיים, בקיץ 1940. אהרון נשלח למחנה הצבא הבריטי סרפנד (מחנה צריפין ליד רמלה). שם עבר אימונים במסגרת הבאפס של חטיבת קנט האנגלית. השרות הזה נמשך גם לאחר נישואיו לבחירת ליבו אסתר צוקרמן שנערכה בסוף 1942. בספטמבר 1944 הוחלט על הקמת הבריגדה או בשמה הרשמי (Jewish Brigade Group) : "חטיבה יהודית לוחמת" – חי"ל. ואהרון היה בין ראשוני המצטרפים.
על דגל הבריגדה צוירו שני פסי תכלת על רקע לבן ומגן דוד זהוב ומעליהם הכתובת: "חי"ל". הבריגדה השתתפה בהתקפות על הצבא הגרמני לפני כניעתו באיטליה, ובתום המלחמה שרת "סרג'נט" אהרון ביחידת התותחנים של החי"ל שחנתה בגבול איטליה יוגוסלביה ואחר כך גם בברדה שבהולנד. שם, נפגש אהרון עם פליטים שרידי השואה, ומילא תפקיד בארגון הבריחה וההעפלה לארץ ישראל. הבריגדה פורקה ביוני 1946 ואהרון חזר ארצה אל רעייתו ובתו נורית, שהייתה כבר בת שנתיים וחצי.



מלחמת העצמאות בראי המשפחה

 

שלמה צוקרמן מתגייס לחטיבת כרמלי.

 

רק מחצית השנה עברה מיום שחרורו של שלמה צוקרמן ממשטרת הישובים ובתאריך 29-כ"ט- בנובמבר 1947 - ט"ו בחשוון תש"ח, הצביעה העצרת הכללית של האו"ם ברוב גדול בעד אישור תכנית החלוקה של ארץ-ישראל והקמת מדינת ישראל. הערבים דחו את התכנית, ותקפו מייד את היישובים היהודיים בכל רחבי ארץ-ישראל. מתאריך זה מתחילה מלחמת העצמאות שלנו. רב חברי ההגנה שמקום מגוריהם בצפון הארץ, ושלמה ביניהם, מתגייסים מייד לחטיבת "לבנוני" שזה עתה קמה בפיקודו של משה כרמל (זליצקי) (לימים, אלוף בצה"ל, ח"כ, ושר התחבורה). כעבור זמן קצר (כ-3 חודשים) הוקמו שש חטיבות להגנת הארץ, וחטיבת 'לבנוני' שהייתה מופקדת על ביטחון הצפון פוצלה לחטיבת כרמלי שהתפרשה בצפון-מערב ולחטיבת גולני בצפון-מזרח 
חטיבת כרמלי הוקמה ב- 28 בפברואר 1948 בפיקודו של משה כרמל אשר הביא תוך זמן קצר לשחרור חיפה מכנופיות הערבים שברובם נכנעו וחלקם ברחו לנמל חיפה ומשם הוסעו לכיוון עכו ולבנון

תג חטיבת כרמלי

תג חטיבת כרמלי


שלמה צוקרמן. קורס קצינים מחזור 1

שלמה צוקרמן 1948

.

שלמה בקורס הקצינים הראשון
בתולדות צה"ל

 

כל אחת מהחטיבות החדשות שהוקמו ע"י פיקוד ההגנה בפברואר 1948, נדרשה לשלוח את מועמדיה הטובים ביותר לקורס קצינים בפיקודו של חיים לסקוב (לימים הרמטכ"ל החמישי של מדינת ישראל). הקורס ניפתח בתחילת חודש מאי במחנה דורה שבנתניה. היה זה בסיס אימונים בריטי שמתקניו התאימו להכשרת קצינים. שלמה צוקרמן היה בין נבחרי חטיבת כרמלי לקורס זה, שאמור היה להמשך כחודשיים. אולם, כבר בתחילתו נאלץ פיקוד ההגנה להפסיק את הקורס ולצרף את פלוגת הצוערים למבצע "מכבי" לשחרור הדרך לירושלים. בסיום המבצע חזרו הצוערים למחנה דורה ובסוף חודש מאי גויסו רשמית לצה"ל ונשבעו אמונים. במסדר הסיום שנערך בחודש יוני חולקו לצוערים סיכות מ"מ ובכך הפכו שלמה צוקרמן וחבריו הצוערים, לבוגרי המחזור הראשון של קצינים בצבא ההגנה לישראל

מאי 1948, תל אביב. המצעד שלא צעד

מאי 1948, תל אביב. המצעד שלא צעד
חניכי קורס קצינים, משמאל: שלמה צוקרמן.

 


                                  מבצע "מכבי" לפתיחת הדרך לירושלים                    
הערבים חסמו את שער הגיא. ירושלים הייתה נצורה. אספקת מזון לתושבים נעשתה באמצעות פריצה של שיירות דרך המחסומים. השיירה הגדולה של ה-20 באפריל 1948 ספגה בשער הגיא אבידות כבדות וקרב החילוץ נמשך שעות רבות. הפיקוד העליון של ההגנה החליט לכבוש את הרכסים השולטים על שער הגיא והטיל את המשימה על חטיבות הראל והפלמ"ח, וכן פלוגת קורס הקצינים ממחנה דורה. למבצע זה ניתן השם "מבצע מכבי" ומטרתו הייתה להכריע את גורלה של ירושלים. ואכן, בין התאריכים 8 - 18 למאי נערך המבצע והדרך לירושלים נפתחה. שלמה, שהמשיך לשרת בחטיבת כרמלי במבצעים שונים לכיבוש הגליל המערבי ומשמר הירדן, השתחרר מצה"ל בשנת 1951, כשנה לאחר הולדת בתו הבכורה נאוה.


אהרון שפק (דגן) ואסתר רעיתו
אהרון שפק (דגן) ואסתר רעיתו

אהרון שפק בגוש עציון 1948
עם תום מלחמת העולם השנייה ופרוק הבריגדה היהודית חזר אהרון ארצה והצטרף לארגון ה"הגנה". הפיקוד העליון של ההגנה החליט להקים מסגרת מסודרת של קורסים למפקדי כתות (מכי"ם) בגוש עציון ואהרון שהיה בן 24 נשלח לפקד על אחד הקורסים. קורסים אלה הסתיימו עם נפילת גוש עציון בחודש מאי 1948. בסוף נובמבר 1947 (כ"ט בנובמבר - החלטת האו"ם על תכנית החלוקה), כאשר סכנת המלחמה נראתה באופק, החלו ב"הגנה" לאתר את התותחנים יוצאי הבריגדה על מנת להקים יחידת ארטילריה מאורגנת ואהרון שפק היה כמובן בין ראשוני המתנדבים

אהרון - אהרל'ה שפק, ממיסדי חיל התותחנים של צה"ל
תוך כדי התארגנות יחידת הארטילריה בבסיס האימונים החדש בפרדס כץ, נרכשו בחו"ל 29 תותחים (24 תותחים 20 מ"מ נגד מטוסים, וחמישה תותחים 65 מ"מ) אשר הגיעו לארץ רק בסוף אפריל 1948. בחודש מאי נערכו השתלמויות בהפעלת הציוד והוקמה סוללה ראשונה לתותחנות אנטי-מטוסית שאנשיה למדו - זיהוי אוירונים - (מטוסים), וטיפול בתותחים. היחידה פעלה מיד להגנת שדה התעופה בלוד והמחנה הצבאי בסרפנד. כל הבחורים האלה שהיו חברי ההגנה גויסו באופן רשמי לצה"ל ואהרון שפק קיבל אז דרגת סגן. בחורים אלה היו הגרעין המייסד של חיל התותחנים של צה"ל.




 

מבצע יואב - כיבוש באר שבע

בתמונה: הרס נגבה בעקבות
ההתקפה המצרית

צילום: זולטן קלוגר ארכיון הצילומים הלאומי

 

 הקרבות ליד קיבוץ נגבה וכיבוש באר שבע
    מבצע יואב.
אהרון, או כפי שכונה ע"י חבריו אהרל'ה, נטל חלק בפעולות מבצעיות רבות באותה תקופה. בסוף חודש מאי הפציצו המצרים את קיבוץ נגבה וגרמו נזק רב. באותה התקפה נהרג יצחק דובנו מותיקי ה"הגנה" והפלמ"ח. את יצחק, שכינויו המחתרתי "יואב", מינו כמפקד נגבה בדרגת סגן אלוף. בעקבות ההתקפה המצרית החליטו להוריד את יחידת התותחנים האנטי-מטוסית לאזור הקרבות. בתחילת חודש יוני התחולל קרב כבד ליד נגבה שבו נפצע אהרון שפק (דגן) ופונה לטיפול בבית חולים הירקון בתל אביב. בהפוגה הראשונה, בתחילת חודש יולי, הגיעו לבקרו אסתר, שהייתה בהריון מתקדם (עם ניצה) ונורית הקטנה. צה"ל דאג לאם ולבתה לדירת מגורים ולגן ילדים בת"א. 
מבצע יואב. המבצע הגדול החל ב-15 לאוקטובר. מטרת מבצע "יואב" הייתה פתיחת מסדרון לנגב ולאורך ציר באר- שבע- חברון- ירושלים. מפקד מבצע יואב היה מפקד החזית הדרומית, יגאל אלון. הכוח הורכב מ- 3 חטיבות חי"ר: "חטיבת הנגב", "חטיבת גבעתי" "חטיבת יפתח", גדוד שריון שהשתייך לחטיבה 8 המשוריינת ומכוח הארטילריה הגדול ביותר שהיה לצה"ל מימיו. לאחר ימים אחדים נפתחה הדרך לדרום, וב- 21 באוקטובר, נע צה"ל לכבוש את באר- שבע. אהרון שפק היה בין הלוחמים הראשונים שנכנסו לפאתי העיר

 
אהרון ואסתר שפק דגן 1948
 
אהרון ואסתר שפק בחופשה קצרה בחוף תל אביב.
שנת 1948

המצור הערבי על ירושלים והקמת "משמר העם"

 

סמל משמר העם בירושלים. שנת 1948
סמל משמר העם
תעודת חייל במשמר העם 1948

תעודת קצין בהג"א דרגת פקד

בתחילת מלחמת העצמאות (לאחר כ"ט בנובמבר 1947) הטילו הערבים מצור על ירושלים. המצור הממושך גרם למחסור במצרכים חיוניים כגון מזון, מים, דלק לבישול, תחמושת ותגבורת לוחמים. תחושת המחסור, שהייתה חמורה מהמחסור עצמו, סיכנה את כוח עמידתם של תושביה היהודים של ירושלים. המצרכים החיוניים חולקו בקיצוב. החל מחודש ינואר צוידה כל נפש בפנקס תלושים אשר זיכה אותה במנת מצרכים מתאימה. מנת הלחם היתה 130 גרם ליום לנפש. אספקת החשמל לבתים הופסקה כדי לחסוך בדלק. בהיעדר חשמל, לא היה אפשר להפעיל את הרדיו והטרנזיסטור טרם הומצא... לצורך בישול ואפייה חולק לתושבים נפט בהקצבה. כאשר המצור החמיר ומוצרי המזון היו בצמצום, יצאו תושבי ירושלים לשדה לקושש עצים, ששימשו דלק לבישול. אריה נגלר (גילאי) נהג ללקט עלי חובזה בשדות, ואמו, לאה, הכינה מהם קציצות- תאוה לחייך... במרפסת המטבח של בית נגלר שכנה תרנגולת (בשם "טעטלה") שהטילה מידי בוקר ביצה אחת בודדה, ואותה נהגו לחלק בין כל בני הבית. באותה תקופה יזמה מפקדת ה"הגנה" ארגון להגנת האזרחים בירושלים שנקרא משמר העם. לארגון זה גויסו גברים ונשים שלא היו חייבים בגיוס מלא. הארגון פעל כדי לשמור על הסדר בעיר בשעת חלוקת המים, הנפט והמצרכים, וכן פעל למניעת גניבות וביזה של חנויות ודירות באזורי קרבות. אנשי משמר העם גם הדריכו את התושבים בארגון מקלטים. 
בחודש מאי 1948 כאשר עזב הצבא הבריטי את הארץ, הגיע מספרם של אנשי משמר העם ל-3,200. ארגון זה תרם תרומה חשובה ביותר לשמירה על שגרת החיים האזרחיים בירושלים, ורבים מהם אף נפגעו מהפגזות הערבים

משה נגלר מתגייס ל"משמר העם".
משה נגלר היה כבר בן 35 כאשר ב-29 בנובמבר 1947 - ט"ז בכסלו תש"ח, הצביעה העצרת הכללית של האו"ם בעד אישור תכנית החלוקה של ארץ-ישראל. כעובד קבוע בחברת החשמל הוא נחשב ל"עובד חיוני" ולכן גויס למשמר העם בעיקר לתפקידי פיקוח, שמירה, ארגון מקלטים, הדרכה והרגעת התושבים בזמן הפגזות. גם לאה נגלר התגייסה למשמר העם ושמשה יד ימינן של אחיות בית החולים "סדובסקי" במרכז העיר. ב - 15 במאי 1948 הוקמה מפקדת הג"א (הגנה אזרחית) שמטרתה הייתה הגנה פסיבית על אזרחי המדינה מפגיעות האויב ובמיוחד מהרעשות והפצצות אוויר. מרבית מגויסי משמר העם חוילו לצה"ל בשנות ה- 50 במסגרת הג"א ומשה נגלר עבר קורס קצינים ומונה לקצין הג"א בדרגת פקד.

סמל הגא

 

סמל ה.ג.א
הגנה אזרחית

 

סיכת "משמר העם"
ירושלים תש'ח-תש"ט


חלוקת מים בזמן המצור על ירושלים, יוני 1948
צילום: הנס פיין ארכיון הצילומים הלאומי

משה נגלר בשנת 1948
משה נגלר - 1948

חברת החשמל הירושלמית.

משה נגלר הצטרף בשנת 1945 כעובד קבוע בחברת החשמל הירושלמית. חברה זו הייתה חברה אנגלית עצמאית עם משרד ראשי בלונדון וכל מנהלי החברה היו בריטים. את החשמל ייצרה החברה לבד בעזרת מנועי דיזל ללא קשר לחברת החשמל של ארץ ישראל. רק בשנת 1954 רכשה חברת החשמל לא"י את מניות החברה הירושלמית והעיר חוברה לרשת החשמל הארצית. בשנת 1978 פרש משה נגלר לגמלאות בגיל 65 לאחר שרות של 33 שנים בחברת החשמל.

 

         
לתאור התגייסות
לפני קום המדינה
  לביקור בני המשפחה
בבית ההגנה בירושלים
   
         


.
לראש העמוד   שלחו את כתובת האתר

.

אתר תולדות המשפחה. כל הזכויות שמורות ל אגן מחשוב © 2006 - 2017
Jerusalem - Family Geneology Site Copyright AGN © 2006 - 2017

תחקיר, כתיבה, עריכה, עיצוב: אריה גילאי
 כתובת אתר המשפחה:  www.jerusalem-family.org     כתובת אתר האספנות המשפחתי:  www.gilai.com