שכונות מגורי המשפחה במאה ה - 20

 

 

ç חורבת ר' יהודה החסיד  1820 - 1865
ç שכונת בתי מחסה    1865 - 1890
ç שכונת משכנות שאננים
ושכונת ימין משה  
 1890 - 1899
ç שכונת בתי אונגרן    1899 - 1921
ç שכונת בית יעקב   1921 - 1948
ç שכונת שערי צדק  1922 - 1933
ç שכונת אוהל שלמה    1933 - 1970
ç מאכלים וחגים בשכונה    1933 - 1951
ç שכונת מקור ברוך    1937 - 1942
 

שכונת אוהל שלמה היא שכונת "אָָבּוּ אל-בּסָל"

השכונה בה התגוררו בני הדור השלישי והרביעי של משפחתנו

האוכל בבית המשפחה

שכונת אהל שלמה


דוגמאות למאכלים אשכנזיים ירושלמים
תפריטים מבית סבתא אלקה

(לקריאה נכונה של מילים באידיש: האות ע באה במקום סגול באות שלפניה)
לעזרתך מילון אידיש - אנגלית לחץ כאן

 רוסאלע - בשר ותפוחי אדמה מבושלים 5 שעות בחום איטי על פתיליה. (דומה לסופריטו או קדרה)

 ברונג'ינס מיט טאמאטעס - חצילים מטוגנים בשמן עמוק ומבושלים ברוטב עגבניות ושום.

גפילטע פיש - דגים ממולאים בטעם חריף מתוק עדין, מעוטרים בגזר.

 חורפש - עלי סלק מאודים וממולאים בשר קצוץ ומתובל.

צימעס - פרוסות גזר מטוגנות ומבושלות עם סוכר וצימוקים.

 לוקשן - איטריות עבות מתובלות בד"כ ברסק עגבניות.

גפילטע קוסאלך - קישואים ממולאים באורז ובשר (דומה למדיאס)

 קופטעלעס - מעדן קציצות מטוגנות מבשר טחון ומתובל

שטרודל - בצק ממולא אגוזים וצימוקים

 לטקס - לביבות מטוגנות מתפוחי אדמה מגורדים וביצים.

טשולנט מיט זעקלע והעלדזאלע - חמין בשר עם שקית אורז, צוואר ממולא, בעבלך וחמינדוס - שעועית וביצים קשות חומות.

 קוגעל - מעדן אטריות דקות וביצים, בטעם מתוק חריף שהתבשל במשך הלילה בתנור השכונתי.

לקרדה עם ציבלע, שירעס ולימנע - דג מלוח עם שמן, בצל קצוץ ולימון.

 ברוייט מיט שירעס - לחם בשמן זית מתובל במלח וזעתר.

גריווענע - תערובת מוקשית של שמאלץ - שומן אווז ובצל מטוגן

 קרעפלאך - תבשיל בצק ממולא בשר קצוץ ובצל מטוגן.

השפעת שוק מחנה יהודה

 

שכונת אבו אל-בסל נבנתה בסמוך לשוק מחנה יהודה. לכך, הייתה השפעה על מגוון האוכל בבית, על ההווי המשפחתי, ובמיוחד על ההוצאה הכספית. בתום תפילת שחרית בבית הכנסת בבית יעקב, היה ר' פנחס צוקרמן צועד אל השוק לברור סחורה טרייה של פירות העונה, תאנים, רימונים, שמן זית, ירקות, ביצים ארוזות בתיבות על מצע קש ועוד. אלקה אשתו שהייתה עקרת בית למופת, קיבלה את הסחורה ויצרה ממנה, בעזרת פתיליה או פרימוס, מגוון מאכלים שהיו תאווה לחיך

 

מאכלים אשכנזיים-ירושלמיים

 

נזכיר כאן רק כמה מאכלים שהפכו לאגדה במסורת המשפחתית שלנו. בשכונה היה ידוע שהאחיות אסתר שלייפר ואלקה צוקרמן (שהיו שכנות), מבשלות ברמה גבוהה, אולם תמיד היו מתווכחות, צועקות, מתרגזות ומתחרות בעניין התפריטים ושיטות הבישול. תוצאת הויכוחים והתחרות הייתה בד"כ בישולים מדהימים בטעמם. היו אלה מעדנים המאפיינים את מיטב הבישול האשכנזי-ירושלמי שהייתה בו גם השפעה "ספרדית" מן השכנים אשר דיברו בשפת לדינו או ערבית. בטבלה משמאל כמה דוגמאות

 

פתיליה ופרימוס

 

אביזרי המטבח לבישול ואפיה מלפני תקופת השימוש בכיריים של גז, חשמל או מיקרוגל. הפתיליה והפרימוס פעלו בעזרת נפט שהיה צריך לסחוב הביתה בתוך ג'ריקן ובעזרת משפך למלא את המיכלים. תמיד הידיים הסריחו מנפט אבל האוכל יצא טעים.

 
פתיליה, פרימוס בבית סבתא
הכיבוד הנפוץ באירועים משפחתיים:
חמינדוס, אוגרקע, קוגל, ארבעס ופרצלך

ביצה קשה הנקראת ביידיש - הארטע איי ובלדינו - חמינדוס. מנהג האשכנזים הפרושים הוא לכבד את המוזמנים לשמחה באכילת ביצה קשה. הכיבוד הזה ידוע כמאכל של אבלים. אך מפרשים את המנהג הזה שאכילת מאכל אבלות בתחילת השמחה מטרתה להזכיר לנו שהשמחה שלנו איננה שלמה. ביום חג ושמחה, כמו בכל אירוע משפחתי, נזכור בכאב, בצער, ובאהבה רבה את בני משפחתנו שאינם איתנו עוד.
מלפפון חמוץ הנקרא ביידיש זויערע אוגרקע. הוא מתאבן (אפטייזר) קלאסי הפותח את התיאבון. היה נהוג אצלנו לאוכלו בכל שמחה ובכל קידוש.
קוגעל או קיגעל ירושלמי הוא מעדן אשכנזי הנפוץ בעיקר בין קהילות חסידים, אך במשפחתנו הפרושית אפשר היה לטעום ממנו בכל שמחה. זהו מאכל אטריות דקות וביצים, בטעם מתוק חריף שהתבשל במשך כל הלילה בתנור או על פתיליה.
גרגרי חומוס מבושלים הנקראים ביידיש ארבעס. זהו חטיף חומוס אשכנזי שהיה נהוג לאכול בסעודת מצווה לציון הולדתו של בן זכר – "סעודת שולם זוכר" -. ויש אומרים שזרעי החומוס מזכירים את הפסוק מבראשית כ"ב "וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם..."

 

 

 

מחלק לחם, מאפית ברמן, שנת 1940

ברויט מיט שירעס. בתרגום: לחם עם שמן

 

עדות ממקור ראשון של אריה גילאי על המעדן של הילדים העניים שחיו בשכונה.
בשנות ה-1940 נהגתי להגיע לשכונת אבו אל-בסל לאחר סיום הלימודים בבית הספר כדי לשחק כדורגל. בדרכי, הייתי ממתין ליד הבית של סבתא אלקה למחלק הלחם השכונתי של מאפיית ברמן כדי לקנות ממנו לחם טרי. החצר במרכז השכונה הייתה מספיק גדולה כדי להקים בה שני שערים ותמיד נמצאו מספיק ילדים לשתי קבוצות. במשך שעות היינו רצים אחרי הכדור המרופט כדי להבקיע גול ולנצח. עד שלפתע הבטן החלה לקרקר והרעב גבר על הרצון לרוץ אחרי הכדור. ואז, רצתי לבית סבתי כדי להודיע, "אני רעב!!! מהר מהר תכיני לי לחם כי אני צריך לחזור לשחק". וסבתא אלקה היית מכינה לי את אחד משני המתכונים הבאים: 1. שליש כיכר לחם ברמן טרי שמוציאים ממנו את הליבה הרכה ומשאירים את הקליפה הקשה. לתוך החלל שנוצר בלחם הסבתא הייתה מכניסה תערובת של עגבניות מרוסקות, שמן זית מתובל במלח, זעתר ופלפל. אהה.. כמה טעים זה היה. מתכון 2. שליש ככר לחם ברמן טרי שמוציאים ממנו את הליבה הרכה ומשאירים את הקליפה הקשה. לתוך החלל שנוצר מכנסים חביתת עין משתי ביצים שטוגנו על פרימוס עם 5 כפות שמן ותבלינים. על הכל מניחים חתיכות עגבנייה ובצל. לכריך כזה היו שני יתרונות: אחד, זה היה טעים מאוד, שנים, אפשר היה להמשיך ולשחק כדורגל עם הכריך ביד.

בתמונה משמאל: מחלק הלחם השכונתי של מאפיית ברמן 1940
צילום: ארכיון בית החולים שערי צדק

   

 

גנג'ה - שולה דליים מתוך הבאר

מי שתייה בבתי השכונה

 
   

את מי השתייה היו בני המשפחה שואבים בעזרת חבל ודלי מתוך בור המים השכונתי. כאשר החבל נקרע והדלי צלל לתוך הבור, היו משתמשים בגנג'ה כדי לדלות את הדלי. בשכונה הייתה רק גנג'ה אחת אצל אלקה צוקרמן מה שהפך אותה לאחראית על הבור השכונתי. את המים מהבור היו ומעבירים למיכל חרס גדול שעמד בפינת המטבח. המיכל שנקרא טנג'ה היה לח מבחוץ ושמר על קרירות המים גם בקיץ הלוהט. על הטנג'ה היה מונח דרך קבע הקוורט שהוא ספל מתכתי אשר שימש להוצאת המים מהטנג'ה

 
   
בתמונה מימין טנג'ה מחרס עם קוורט ממתכת פיוטר ובתמונה משמאל הגנג'ה (דולה דליים) של אלקה צוקרמן.  

טנג'ה וקוורט לשתית מים קרים
 

שבתות וחגים בשכונה

 

גביע יין עתיק לקידוש

אלקה ופנחס צוקרמן ניהלו אורח חיים דתי וביתם היה ספוג במסורת יהודית ליברלית בעלת מנהגים מרשימים אשר גיבשו את המשפחה והטביעו חותם עמוק בחיי הילדים, הנכדים והנינים. נזכיר כאן רק חלק קטן משיגרת המסורת של משפחת צוקרמן

 

שבת

 

הטכס החל כבר בערב שבת כאשר פנחס צוקרמן היה עומד,כשהוא מחזיק בידו את הגביע המלא ביין, ומקדש: "יום השישי. ויכולו השמים והארץ וכל צבאם...." היה זה האות לאלקה להביא מהמטבח את הגפילטה פיש. בשבת בבוקר, עוד לפני סיום תפילת המוסף בבית הכנסת, היה אחד הילדים רץ אל התנור השכונתי ומביא את סיר הטשולנט - החמין, כשהוא עטוף במגבות כדי שחס וחלילה לא יתקרר. כל בני המשפחה ישבו אל שולחן האוכל והמתינו בסבלנות עד שפנחס פתח את הזעקאלע וחילק את החמין. בסיום הארוחה ולאחר ברכת המזון היו פוצחים בזמירות ושרים את שירו של ר' ישראל נג'ארה (שהיה רב העיר עזה במאה ה-16): "יה ריבון עולם ועלמיא, אנת הוא מלכא מלך מלכיא." במוצאי שבת בדיוק כאשר אפשר היה לזהות 3 כוכבים ברקיע, כבר היו מוכנים כל האביזרים לטכס ההבדלה ולאחר הרחת הבשמים היו בני המשפחה שרים את הפיוט הנהדר "המבדיל בין קודש לחול, חטאתינו הוא ימחול, זרענו וכספנו ירבה כחול וככוכבים בלילה.

מגדל בשמים להבדלה

בתמונה למעלה גביע הקידוש של פנחס צוקרמן בתמונה מימין מגדל בשמים להבדלה במוצאי שבת

ראש השנה

 

יום כיפור

כשבוע לפני החג היה גבאי בית הכנסת נוקש בשעת בוקר מוקדמת על חלונות הבתים, ומעיר את תושבי השכונה בקריאות: "סליחס... סליחס.... קומו לתפילת סליחות". הסליחות הם פיוטים שתוכנם מביע בקשת סליחה וחרטה על פגיעה בזולת. בקשת סליחה מחייבת את האדם לחשבון נפש לקראת יום הדין. לאחר תפילת החג בבית הכנסת נהגו בני המשפחה לברך זה את זה: "לשנה טובה תיכתב ותחתם". ואחר הצהרים, בא' דרה"ש, היו עומדים ליד בור המים בשכונה לתפילת - תשליך   כשבוע לפני יום הדין נהג פנחס לקנות בשוק תרנגול כדי לקיים את "סדר הכפרות". היה מעמיד את הילדים בשורה, מניף את התרנגול ואומר: "זה חליפתי, זה תמורתי, זה כפרתי, זה התרנגול ילך למיתה ואני אכנס ואלך לחיים טובים ארוכים ולשלום". כבוד רב נפל בחלקו של פנחס כאשר גבאי בית הכנסת ר' שמריה אשכנזי בקש ממנו להיות שליח ציבור וחזן קבוע בתפילת מנחה של יום כפור

סוכות ושמחת תורה

 

חג החנוכה

כבר במוצאי יום כיפור היו משה, זבולון ושלמה מטפסים על גג החצר ומפנים את הרעפים כדי להקים סוכה ולהניח עליה סכך שדרכו אפשר יהיה, ע"פ הדין, לראות את הכוכבים. הילדים היו מקשטים את הסוכה בפרחי נייר ותולים בעזרת חוטים בקבוקים קטנים עם שבעת המינים: חיטה, שעורה, גפן, תאנה, רימון תמר ושמן זית. פנחס היה קונה בשוק את ארבעת המינים ומסביר לילדים כי: לולב - יש לפרותיו טעם אבל אין לו ריח. אתרוג - יש לו גם טעם וגם ריח. הדס - יש לו ריח ואין לו טעם. ערבה - אין לה לא טעם ולא ריח. שמחת תורה היה חג הריקודים החשוב של הילדים אשר זכו לקבל בבית הכנסת בית יהודה, דגלים מנייר מחוברים למקל עץ ושקיות ממתקים   טעם החג היו הסופגניות והלטקס שהבובה אלקה החרוצה הייתה מכינה לכל המשפחה. שמחת החג הייתה בדמי החנוכה והסביבונים ומהות החג הייתה סביב חנוכיית השמן המשפחתית ושירת "מעוז צור ישועתי, לך נאה לשבח,". כמה סמלית היא העובדה שפנחס ואלקה נפטרו שניהם כשבוע לפני חג החנוכה. (ראה הפרק "בערוב ימיהם"). פורים. חג מלא שמחה שבו אלקה הייתה מכינה מגשים ל- "שלחמונס", אלו הם מגשים "למשלוח מנות" שחולקו לבני המשפחה ולשכנים. פנחס היה נוהג באותה עת לתת צדקה ומתנות לאביונים

חג הפסח

 

ל"ג בעומר

ההכנות לחג הפסח החלו שבועות רבים לפני ליל הסדר. כאשר מרקו ושפשפו כל רהיט לבל ידבק בו חמץ. אלקה נהגה בעצמה להשתמש בסולם ומברשת כדי לסייד את הבית (הנכדים זוכרים שעשתה זאת עד גיל מבוגר), ואסתר הייתה כמובן יד ימינה. את הסירים מנחושת היו נותנים לערבי שהיה בא לשכונה ובקול רם הכריז: "וייסין קסאלך"… "וייסין קסאלך.. אמבהייד"… (להלבין הכלים). היה מצפה את הכלים בצידם הפנימי בעזרת בדיל (כדי למנוע רעלת נחושת) ומחזירם לפני הפסח. יום לפני החג היו אוספים את הכלים במרכז השכונה ומגעילים אותם בתוך דוד ענק של מים רותחים. פנחס היה מבצע בדקדקנות את טכס בדיקת החמץ וביעורו. מדי שנה התכנסה המשפחה המורחבת לסעודת "ליל הסדר" שהייתה רצופת סמלים, קריאת ההגדה ובעיקר השירה הנהדרת במנגינות בית אבא   חל ביום השלושים ושלושה לספירת העומר. פנחס ואלקה נהגו לעלות לקברו של ר' שמעון הצדיק הנמצא למרגלות הר-הצופים ולערוך שם משתה ושמחה לזכרו. הילדים, שלא הצטרפו אל הוריהם, נהגו להדליק מדורה מסורתית במרכז השכונה. הכנות ילדי השכונה לל"ג בעומר נמשכו ימים אחדים שבהם היו אוספים קרשים, עצים ונפט. גם הכינו בהתלהבות נעורים, בובות של שונאי ישראל, כדי להעלותן באש המדורה (בשנות ה-40 למשל, הכינו בובה של השר בווין הבריטי). את כל האוסף היו מניחים בערמה במרכז החצר של השכונה ועם רדת החשיכה היה מנהיג הילדים מצית את המדורה שתוך דקות הגיעה לגובה של כמה עשרות מטרים

הילולת שמעון הצדיק

 

שבועות

הנוסע בדרך לאוניברסיטה העברית בהר הצופים חולף היום על-פני בתים אחדים הנקראים שכונת שמעון הצדיק. בפאתי השכונה נמצאת "מערת שמעון הצדיק" ובתוכה קברו של שמעון הצדיק. שמעון הצדיק שהיה חבר בכנסת הגדולה טבע את האמרה: "על שלושה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים". אדמות המערה נרכשו לפני דורות רבים ע"י יהודים והוכרזו כהקדש - חציו ספרדי וחציו אשכנזי - כדי שלא תתעוררנה מחלוקות בזמן ההילולה. מסורת הייתה נהוגה במשפחתנו: בל"ג בעומר היו ההורים משתתפים בחגיגות ובהילולה בקברו של שמעון הצדיק. היה זה טכס דומה במידת מה להילולת שמעון בר יוחאי שנערכה במירון, אולם נשא אופי ירושלמי טיפוסי   בחג השבועות נהגו הילדים לקשט את פנים הבית בענפי אילן ובפרחים. אלקה הייתה מכינה מאכלי חלב וגבינה ובייחוד את מעדן ה"בלינצ'ס" - חביתיות עם גבינה וצימוקים

תפילה בקבר רחל

שנים רבות נהגו האמהות במשפחה להקדיש יום שלם לביקור בקבר רחל. היה זה בד"כ בחודש אלול חודש הרחמים והסליחות. ר' פנחס היה אומר "סליחות" ואלקה הייתה נוסעת עם שלמה בנה הקטן להתפלל בקבר רחל. כמו נשים רבות בכל הדורות, ראתה אלקה ברחל דמות של אשה יפה וחזקה הנושאת את יגונה בדומיה, אשה אולטימטיבית - "אמם של כל ישראל". עם דמות כזו יכולה הייתה אלקה להזדהות ולשאוב מדמותה אמונה ועידוד, מקור לאהבה ורחמים על כל מצוקותיה. ושלמה אומר היום: זכות גדולה הייתה לי בחיי, שעליתי עם אמא שלי לקברה של רחל-אמנו
בסמוך לבית צוקרמן היה ועדיין קיים בית הכנסת השכונתי "בית עמיאל" שבו התפילה היא בנוסח עדות ספרד ואילו בני עדת האשכנזים, ובתוכם משפחת צוקרמן, נהגו להתפלל בבית-הכנסת "בית יהודה" הנמצא בשכונה הסמוכה שכונת "בית יעקב"

קבר רחל ציור משנת 1943
קבר רחל. ציור קיר של יצחק ב"ק 1943 בבית הכנסת בית יהודה


         
להמשך תאור שכונות
מגורי המשפחה - לחץ כאן
  לאתר מתכונים
של עדות שונות
  לתאור בית הכנסת
השכונתי
         


.
לראש העמוד   שלחו את כתובת האתר

.

אתר תולדות המשפחה. כל הזכויות שמורות ל אגן מחשוב © 2006 - 2017
Jerusalem - Family Geneology Site Copyright AGN © 2006 - 2017

תחקיר, כתיבה, עריכה, עיצוב: אריה גילאי
 כתובת אתר המשפחה:  www.jerusalem-family.org     כתובת אתר האספנות המשפחתי:  www.gilai.com