שכונות מגורי המשפחה במאה ה - 20

 

 

ç חורבת ר' יהודה החסיד  1820 - 1865
ç שכונת בתי מחסה    1865 - 1890
ç שכונת משכנות שאננים
ושכונת ימין משה 
 
 1890 - 1899
ç שכונת בתי אונגרן    1899 - 1921
ç שכונת בית יעקב   1921 - 1948
ç שכונת שערי צדק  1922 - 1933
ç שכונת אוהל שלמה    1933 - 1970
ç מאכלים וחגים בשכונה    1933 - 1951
ç שכונת מקור ברוך    1937 - 1942
 

שכונת בית יעקב

 

שכונת בית יעקב

שכונת בית יעקב, מבט מרחוב יפו

שכונת בית יעקב

שכונת "בית יעקב"
השכונה בה התגוררו בני הדור השני והשלישי

 

שוק מחנה יהודה הוא אחד מהשווקים המפורסמים והססגוניים בארץ ורבים מבקרים בו מדי יום, אך רק מעטים יודעים כי השוק נוסד ליד שכונת "בית יעקב" שהיא השכונה התשיעית שנבנתה מחוץ לחומות העיר העתיקה. השכונה הוקמה בשנת 1877 ע"י ר' משה גראף ועסקני כולל הורדנא של עדת הפרושים וביניהם ר' יוסף בנימין מסלונים. זאת הייתה השכונה הקיצונית והרחוקה ביותר מהעיר העתיקה ומעבר לה לא היה כל ישוב יהודי בתקופה זו. בנוסף לבתי מגורים בעלי גג כיפתי נבנו בשכונה גם בית מרחץ, בית כנסת אשכנזי גדול לעדת הפרושים - בית יהודה, תלמוד תורה, תנור שכונתי לאפיית לחם ובור מים שכונתי לאספקת מי שתייה. כעשר שנים חלפו מאז פטירתו של ר' משה שטרן עד אשר החליטה אלמנתו, שיינה-בלומה, לעזוב את שכונת "בתי אונגרן" ולעבור ביחד עם ביתה שרה להתגורר בשכונת בית יעקב בבית מספר 16. 
 מדוע עברה שיינה אל שכונת "בית יעקב" המרוחקת ? 
בשכונה זו נפטר בשנת
1887 קרוב משפחתה, ר' יוסף בנימין מסלונים ואלמנתו חווה מרים (לבית הירש) הקדישה את ביתם לצדקה כדי שישמש בית "הכנסת אורחים" לעניים חסרי בית, מעין בית מלון שנקרא "בית חווהל'ה". לאחר כ- 30 שנה ביקשה חוה מרים משיינה שלנו לבוא ולעזור לה בניהול  הבית. ואכן בשנת 1921 עברו שיינה ושרה שטרן לגור בחדר האחורי (הפונה לרחוב יפו) של "בית חווהל'ה", ובתמורה התחייבו לדאוג לסדר ולניקיון בו ובבית הכנסת (ביהכ"נ "בית יוסף") ובעזרת הנשים שנמצאו בקומה השנייה של הבית. עול הפרנסה נפל בעיקר על בת הזקונים שרה, שהייתה כבר בת 20 והייתה ידועה בשכונה כתופרת איכותית של בגדי נשים. בשכונה התגוררו אז בשכנות אשכנזים וספרדים. האשכנזים התפללו בביהכ"נ "בית יהודה" או אצל חווהל'ה בביהכ"נ "בית יוסף". בני עדת הספרדים התפללו בבית הכנסת "עמיאל". ליד "בית חווהל'ה" התגוררו פנחס ומלכה פוקס שהקימו את מפעל הסריגה המשוכלל, עם 7 ילדיהם: טוביה,(הסבא של עידי ת לבית לוינ ץ אשת דן גילאי)   אריה, יעקב, פלה, רחל ובלה. לידם גר נפתלי וולנסקי ולידו גר שמעון אברהמי ובנו אברהם שהיו חסידי חב"ד. אחד העסקנים החשובים בשכונה היה משה חיים שלייפר שהיה גבאי בביהכ"נ "בית יהודה"  ולידו גר הרב הראשי של השכונה הרב אברהם אדלר-נשר

 

בתמונה משמאל: בור המים השכונתי


שכונת "שערי צדק"
השכונה בה נולדו בני הדור הרביעי

 

השוק של מחנה יהודה ליד שכונת בית יעקב התבסס עם השנים והפך לעורק חיים ומרכז המסחר של מערב ירושלים, ובסביבתו המשיכו לקום שכונות חדשות של יהודים. מצפון לשכונת בית יעקב הוקמה בשנת תרמ"ט 1889 שכונה קטנה שנקראה "שערי צדק". השכונה נבנתה ביוזמתו של ר' יוסף ריבלין ובמימון קבוצת קבלנים שכללה את יוסף מיוחס, פנחס המבורגר, דוד פיינשטיין ומר סיטון. בשכונה נבנו בורות מים, ובית כנסת ספרדי - בית שלמה - כנראה על שמו של שלמה טאג'ר ממייסדי השכונה. הדיירים האשכנזים ביניהם שמריה אשכנזי, משה ברנבלום ואחרים נהגו להתפלל בבית יהודה שבשכונת בית יעקב.

 

אחד ממייסד המשפחה שלנו פנחס ניסן צוקרמן עבר לגור בשכונה מיד לאחר שהוקמה, וביחד עם אשתו סופיה הקימו בית לתפארת. אמנם הדירה הייתה קטנה אך הם הצליחו לגדל בה 9 ילדים: רוחקה, בן ציון, יוסף, יהושע (שיקה), בלומה, חנה וזבולון. בשנת 1920 חלתה סופיה במחלה קשה, נפטרה, והאלמן פנחס נותר לבדו לטפל בילדים הקטנים. לא עבר זמן רב ובשנת 1922 שידכו לו את אלקה נגלר לבית שטרן שהייתה גם היא אלמנה ואם חד הורית. כשנה וחצי לאחר נישואיהם של אלקה ופנחס, בחודש מרץ 1923 (א' ניסן תרפ"ג 19.3.1923), נולדה לזוג המאושר בתם המשותפת אסתר-מלכה נ"י, ובדיוק שנה וחודש לאחר מכן באפריל 1924 (י"ד ניסן תרפ"ד 18.4.1924) נולד בבית-חולים "שערי צדק" (ביה"ח וואלך) התינוק בן הזקונים שלמה-דב נ"י.

 

בדירת שני החדרים הקטנה בשכונת שערי צדק היה עכשיו צפוף מאוד. חיו בדירה, בנוסף להורים, גם הילדים "שלך, שלי, ושלנו" (כפי שנאמר באידיש: דיינע, מיינע, אונזערע קינדער). השירותים היו בחצר, המטבח, המזווה ואכסון האוכל היו בחדרון קטן וחשוך. החיים בשכונה באותם ימים נעו חליפות בין מצוקה לרווחה, בין שמחה לעצב, בין ציפיה לאכזבה, בין משאלות לב לאשליות… למרות הצפיפות, המשפחה הייתה מאושרת, בודאי תרמה לכך העובדה שבשכונה סמוכה - אהל שלמה - התגוררה כבר אחותה הגדולה של אלקה - אסתר עם בעלה אליהו לייב שלייפר, ואילו האמא של אלקה - שיינה שטרן, התגוררה ממש מעבר לרחוב, בשכונת "בית יעקב". הבנים הצעירים משה נגלר וזבולון (הצעיר בילדי צוקרמן) למדו בתלמוד תורה "עץ חיים", אולם בהתערבותה של הסבתא בובע שיינה העבירו את הבנים, בשנת 1925 בהיותם כבר בני 12, לכיתה ד' בבית הספר תחכמוני.

שכונת שערי צדק

בית בשכונת שערי צדק

 

שכונת שערי צדק

רחוב בשכונת שערי צדק


שכונת אהל שלמה היא שכונת "אָָבּוּ אל-בּסָל"

השכונה בה התגוררו בני הדור השלישי והרביעי של משפחתנו

 

שכונת אוהל שלמה
בית הרב וינוגרד ראש ישיבת עץ חיים אשר גר בקומה השניה.
בקומה ראשונה גרה משפחת אליהו לייב ואסתר שלייפר אחותה של אלקה צוקרמן

ייסוד ובניית השכונה. בשנת תרנ"א (1891) בנה ר' יצחק ליפקין מכספו את שכונת "אהל-שלמה" היא "אבו אל-בסל". יצחק ליפקין היה ציוני דתי ואחד מזקני החלוצים הראשונים של א"י, איש העלייה הראשונה- עליית הבילויים (1882). הוא היה נציג מובהק של "היישוב החדש" בירושלים, שהפך לאחד הפעילים ביותר בשדה המסחר בארצנו. יבוא הבצל היבש, שבו עסק, נתן לשכונה שייסד את כינויה: "אבו אל-בסל". ליפקין התנגד לבני "הישוב הישן" אנשי הכוללים שהתפרנסו מכספי חלוקה ושנוררות, וחיבב במיוחד את הפועלים, הסוחרים והאומנים היהודיים המתפרנסים מיגיע כפם. יצחק ליפקין נפטר בירושלים בשנת תרפ"ז (1927) בן תשעים ושלוש, והניח אחריו משפחה גדולה בת יותר ממאה נפשות אחד מנכדיו הוא הרמטכ"ל והשר לשעבר אמנון ליפקין-שחק 
שכונת אהל שלמה הוקמה באמצע בין שכונת "שערי צדק" ממזרח לבין שכונת "בית יעקב" הוותיקה מדרום. בשכונה הייתה חצר גדולה מוקפת בתים בני קומה אחת או שתים. במרכז החצר היה בור מים גדול המכיל מי שתייה. מרבית הדירות בשכונה היו בנות 2 חדרים, חצר מקורה עם מטבחון ושירותים וכן חצר פתוחה עם בריכה לדגי נוי ואדמה לגידול תבלינים וצמחי נוי. השכונה הייתה מוגנת ובטוחה יותר משכונות שערי צדק או בית יעקב. שנת 1933 היא השנה שבה, כאמור, עברה משפחת צוקרמן לגור בבית חיים ליפקין. הילדים הקטנים אסתר -בת 10- ושלמה (בן 9) התגוררו בחדר הגדול ביחד עם אבא ואמא ואילו הילדים הגדולים זבולון ומשה נגלר, שהיו כבר בוגרי תיכון בני 20, גרו בחדר הקטן

 

שכונת אוהל שלמה
בית צוקרמן בשכונת אבו אלבסל

אלקה ופנחס צוקרמן ניהלו אורח חיים דתי וביתם היה ספוג במסורת יהודית ליברלית בעלת מנהגים מרשימים אשר גיבשו את המשפחה והטביעו חותם עמוק בחיי הילדים, הנכדים והנינים. בימים ההם טרם היה חשמל בבית והתאורה הייתה באמצעות פנסי לוקס. את המים לאמבטיה חיממו ע"ג מדורת עצים בתוך תנור ה"גייזר", את האוכל היו מבשלים על פתיליה ופרימוס שהופעלו בנפט. את הכביסה היו משפשפים ביד על גבי קרש כביסה, לכביסה היו מוסיפים "כחול" כדי שתלבין ומייבשים אותה על חבל במרכז השכונה. זבולון צוקרמן היה כבר חשמלאי מוסמך וכעבור שנה תכנן ובנה בעצמו מערכת חשמל בכל הדירה והביא אור אל יושבי הבית הצנוע באבו אלבסל. בגלל המבנה המיוחד של שכונת המגורים, נרקמו בה חיי חברה עשירים. בדומה למשפחה אחת גדולה, הכירו כולם את כולם ולילדים לא חסרו מעולם חברים להרפתקאות ולמשחקים. בשכונה התגוררו אז בהרמוניה משפחות דתיות וחילוניות בני עדות שונות, אשכנזים (חסידים ופרושים), ספרדים, כורדים, עירקים ופרסים. רובם דיברו הייטב עברית אך הבינו גם את שפות האידיש, הלדינו והערבית. בני המשפחה שלנו השתלבו היטב בהווי השכונתי. ראו את רשימת דיירי השכונה.

לתמונות מביקור המשפחה
 בשכונת אבו אלבסל 
בשנת 2004
לחץ כאן


         
להמשך תאור שכונות
מגורי המשפחה - לחץ כאן
  לרשימה היסטורית של
כל דיירי השכונה
  ראו כאן על בית
העלמין בהר הזיתים
         


.
לראש העמוד   שלחו את כתובת האתר

.

אתר תולדות המשפחה. כל הזכויות שמורות ל אגן מחשוב © 2006 - 2017
Jerusalem - Family Geneology Site Copyright AGN © 2006 - 2017

תחקיר, כתיבה, עריכה, עיצוב: אריה גילאי
 כתובת אתר המשפחה:  www.jerusalem-family.org     כתובת אתר האספנות המשפחתי:  www.gilai.com